אגרא דכלה
אשר צוה י"י (דברים א ג). ח"י פעמים כתיב בתורה אשר צוה י"י. רמז הדבר הוא דהנה הפלסופים חקרו איך על ידי עשיית המצות בגשמיות, יהיה לאדם חיים נצחיים בהשארת הנפש, והלא המצוה היא גשמיות חולפת כרגע. אבל הוא שטות גדול כי אין להשגיח על גשמיות המצוה, רק על קדושת המצווה ב"ה, ובעשות רצונו ית"ש הנה דבוק ברצון העליון וח"י לעולם. וז"ש משה כל המצוה וכו' תשמרון לעשות דייקא למען תחיון וכו' (דברים ח א), על כן לרמז לזה אשר צוה י"י ח"י פעמים בתורה, הבן הדבר: בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וכו' (דברים א ה). יש להתבונן צורך ההודעה שהיו (ענין)[עדיין] בארץ מואב, ובפרט שלא למואב יחשב הארץ, כי מסיחון נטלוה שבידו נטהרה והוכשרה לישראל, ועל כל פנים בערבות מואב הוה ליה למימר כמו בכל מקום. עוד יש להתבונן הואיל משה וכו', משמע דהתחיל לבאר במקום הזה והסיום היה במקום אחר, ולא כן היה דשם נמצאו ושם היו עד שעלה משה לשמים, והעד ויעל משה מערבות מואב וכו' (דברים לד א), וזה היה צודק על הזמן שהתחיל בא' לחודש הי"א, והסיום היה בז' באדר. גם מהו הלאמ"ר לזולת. והנראה דעשרה עממין שהבטיח הש"י לישראל, הז' שירשו הם נגד ז' מדות הבנין דסט"א חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, וקנ"י וקניז"י וקדמונ"י הם עמו"ן ומואב אדו"ם, הם נגד ג' בסט"א כתר חכמה בינה, עתידין ישראל ליירשם במהרה בימינו. והנה כתב האר"י ז"ל אדו"ם הוא כתר דסט"א, (ולדעתי הוא הנקרא קדמונ"י, שהוא ראשיתי קומת בנין סט"א, והבן בפסחים (ה' ע"א) שאמרו שנקרא ראש וראשון, שירשוהו ישראל בשכר ביעור חמץ בראשון). מוא"ב הוא חכמה דסט"א, לשון א"ב כנודע (ולדעתי הוא קניז"י לשון זק"ן אשמאי שקנה חכמה החיצוניות, ונכתב ביו"ד להקטינה כנודע באומרו האמינון אחיך (שמואל ב' יג כ), וחילוף האותיות מבואר אצלינו במקום אחר). עמו"ן היא בינה דסט"א, (והוא לדעתי קנ"י כידוע בקדושה סוד ק"ן צפור, וזה לעומת זה וכו' והיו"ד להקטינה כנ"ל). והנה להיות ארץ מואב היינו ארציות מואב חכמה דסט"א, כאשר ישראל יורשים את ארצו, אז היא הכנה דרבה לחכמת התורה יתרון אור היוצא מתוך החושך, כי כשזה נופל זה קם, והבן. וכבר ידוע דסוד התור"ה היא ביסו"ד אבא, וממנו המשכה לזעיר אנפין הנקרא תור"ה, ומש"ה סוד הדעת המקשר ומחבר ומבאר כנודע. ובזה תתבונן שהתורה משמיענו שבארץ מואב דייקא שהכניעו ארציות חכמת הסט"א, אז היה מציאות רב לאור החכמה דקדושה לבוא לביאור התורה הזאת על ידי משה. וזה בארץ מואב דייקא הואיל משה באר וכו', לשלול הקודם כשלא הכניעו עדיין קליפת מוא"ב, וזהו לאמ"ר לדורות יתרון החכמה היוצאה מן הסכלות דייקא (קהלת ב יג), כמבואר בזוהר הק' (ח"ג מ"ז ע"ב), והוא עצה נפלאה למשכילים בחכמה, וזה תתבונן בהנהגת רבה (שבת ל' ע"ב), דמקודם השמעתתא אמר מילתא דבדיחותא (בחכמות העולם), להאיר החכמה מתוך הסכלות כיתרון האור מן החושך, והבן מאוד: